הזיעה

זיעה התגשמה על גבי, וגרמה לי להרגיש כאילו באמת עשיתי משהו כל היום. במציאות, זה היה גל החום הגדול ביותר שהעיר שלנו חשה זה שנים, ולא עשיתי שום דבר יותר מאשר לשבת על הספה שלי, להיטגן כמו ביצה.

"את מוכנה?", אני שומעת את החברה שלי שואלת. כשאני מסתכל עליה אני רואה שהיא לבושה ומוכנה לצאת. נחושה לנצח את החום הזה.

"בשביל מה?", אני מגייס מהשפתיים הצחורות. מסתכלת עליה מבולבלת ולא לובשת כלום מלבד הבוקסר שלי. ברור שהתשובה הייתה לא.

"אנחנו אמורים ללכת לראות את המשפחה שלי! קום והתלבש. אחותי שלחה לי הודעה ושאלה איפה אנחנו!"

"אה, חרא. בסדר גמור." רטנתי כשהתגלגלתי באיטיות מהספה הספוגה למחצה שלי.

אף פעם לא ממש נהניתי לבקר את משפחתה של סם. כולם היו אנשים הגונים, אבל תמיד הצליחו לדבר אחד על השני. שלא לדבר על הדירה שלהם תמיד הייתה חמה מנשוא, גם בחורף. והגרוע מכל היו אחיותיה הצעירות.

סם, בעצמה, לא נראתה רע, אבל האחיות האלה היו עוד רמה של מדהימות. יחד עם החום הבלתי פוסק של המקום שלהם, מעולם לא התמזל מזלי לבלות את הערב מבלי להתפתות למצעד של תחת צמוד במכנסי ספנדקס קצרים שבקושי חפנו את הלחיים שלהם.

וזה כשאני שם. כשאני לא, הם מסתובבים בחופשיות בכל התחתונים שיש להם… הדמיון שלי פשוט משתולל.

אבל בלי קשר לכל זה, אני צונח לתוך כמה מכנסיים ומנסה להפוך את עצמי ליצוגי. בסופו של דבר היא גוררת אותי מהבית הקריר יחסית שלנו אל אזור הגיהנום ספוג השמש שהיה הטנדר הקטן שלנו – לפחות זו הייתה נסיעה קצרה למקום שלהם.

כשהגענו לשם, שום דבר לא היה כפי שציפיתי. אין הורים, רק אחות אחת ואין אח באופק. הדבר היחיד שהיה מוכר היה חומת החום שקיבלה את פנינו בדלת.

"איפה כולם?" אמרתי והסתכלתי מסביב. בודק ארונות כאילו מצפה למסיבת הפתעה כלשהי. זה יהיה הגיוני בערך כמו בית ריק במשפחה הזו.

ג'יימי, הצעירה השנייה מבין ארבע האחיות, בקושי העיפה מבט מהטלפון שלה ואמרה, "אמא ואבא יצאו לקמפינג עם ג'ייסון"

"אז למה אנחנו כאן?" רטנתי כשרכנתי לתוך אוזנו של סם.

"רציתי לראות את האחיות שלי." היא ירתה לאחור כשהיא דחפה את הצלעות שלי בנגיחה קשה מהמרפק שלה.

ללא ספק, הייתה שם ג'יימי, שישבה על הספה בלי שום דבר מלבד חולצת טריקו לבנה ומכנסי ספנדקס קצרים מחבקים את ירכיה העבות והלבנות. היא ישבה עם ברכיה לחזה כשהיא שלחה הודעה לחבריה. השילוב של חולצת הטריקו הלבנה והמעצבנת שלה ורגליה המורמות חסמו כל נוף של הציצים המרהיבים שלה, אבל כמעט יכולתי להבחין בצורת תלולית הכוס שלה ממוסגרת בירכיה וקיבלה צורה בגלל המכנסיים הקצרים שלה.

אחרי כמה דקות היא הניחה את הטלפון ובאה לברך את סם בחיבוק.

"דני עדיין בבית של מייגן. נצטרך ללכת להביא אותה. בנוסף לא ראיתי את מייגן הרבה זמן, אז אני רוצה ללכת להגיד 'היי'". "במעלה הנהר?" נכנסתי. "זה לא שעה וחצי נסיעה לכיוון?" "כן, אבל אנחנו נהיה מהירים." לעזאזל, אין בהם שום דבר מהיר ברגע שכולם מתאחדים. יהיה לי מזל אם הם יחזרו ב-5 השעות הקרובות. "אכזרי." אני הגבתי. "אבל יש לי מקום רק ל-3…" סם אמרה.

"טוב, זה בסדר. אין לי עניין לטפס בחזרה לתוך המחבת הזו שנקרא הרכב שלנו". הלכתי לכיוון הספה וצנחתי ישירות מול המאוורר שישב בחלון. טעות גדולה. האוויר שנשב לבית הרגיש חם אפילו יותר מהבית עצמו. לא היה מנוס.

כתבות נוספות